הדרכים בהן ניתן לערוך צוואה:

​

בהתאם לחוק הירושה קיימות ארבע דרכים בהן ניתן לערוך צוואה בעלת תוקף משפטי מחייב: בכתב יד, בפני עדים, בפני רשות ובעל פה.

​

צוואה בכתב יד

בהתאם לסעיף 19 לחוק הירושה, ניתן לערוך צוואה בכתב ובלבד שיצוין בה התאריך ותהיה חתומה על ידי המצווה.  בעבר כאשר עריכת צוואה הייתה נתונה רק למי שהפרוטה מצויה בידו, צוואה בכתב יד הייתה דבר נפוץ. אלא שבשל העובדה שהצוואה אינה נעשית בנוכחות עד שיכול לאמת את מצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה ואת חתימתו, קל יותר לערער את אמינות הצוואה ולבטל אותה בטענת אי כשירות של המצווה במועד עריכתה. 

​

צוואה בעדים

סעיף 20 לחוק הירושה קובע כי ניתן לערוך צוואה בפני שני עדים, אשר מעידים כי המצווה ערך את הצוואה וחתם עליה. נוכחות העדים משמעותית מאחר והיא מבססת את האמינות של הצוואה ואת היותה נובעת מרצונו החופשי של המצווה. חשוב להבהיר כי העדים אינם נדרשים לאשר את תוכן הצוואה עצמה, אלא רק את עצם עריכתה על ידי המצווה ואת חתימתו. אין חובה שמי מהעדים יהיה עורך דין, אולם על דרך הכלל, והדבר אף רצוי על מנת למנוע טעויות, מי שמסייע למצווה לערוך את הצוואה הוא עורך דין ולכן ישמש גם כעד ביחד עם עד נוסף.

​

צוואה בפני רשות

סעיף 22 לחוק הירושה קובע שניתן לערוך צוואה בפני רשות. רשות יכולה להיות אחד מהבאים: הרשם לענייני ירושה, שופט בית משפט לענייני משפחה או בית דין דתי, או נוטריון. צוואה כזו יכולה להיעשות בשני אופנים: האחד, המצווה יכול להגיש צוואה שערך בכתב ידו לידיו של נציג הרשות אשר מאשר אותה; השני, המצווה יכול לאמר את הוראות הצוואה בעל פה בפני נציג של הרשות, עם סיום דבריו הנציג יאשר את עריכתה כדין ומסירתה.

​

צוואת שכיב מרע

סעיף 23 לחוק הירושה מאפשר להכיר בצוואה בעל פה, כאשר מדובר באדם גוסס או רואה עצמו כעומד בפני המוות – "שכיב מרע" - המצווה מוסר את צוואתו בעל פה בפני שני עדים אשר מבינים את השפה שלו. בזמן שמיעת הצוואה או בסמוך אליה על העדים לכתוב זיכרון דברים אודות תוכן הצוואה והנסיבות בהן ניתנה. על העדים לפנות בסמוך לאחר מכן לרשם לענייני ירושה ולהפקיד בידיו את מסמך הצוואה. יודגש כי  עריכת צוואה בעל פה מהווה חריג שנעשה אך ורק בנסיבות בהן אדם מאמין כי הוא גוסס ושעותיו ספורות ובהיעדר נסיבות מתאימות לצוואה בעל פה לא יהיה תוקף משפטי. משום כך,  אם חלף חודש ממועד עריכת הצוואה, המצווה עודנו בחיים והנסיבות לעריכתה חלפו, הצוואה תתבטל.